פסק-דין בתיק ע"פ 15523-06-11

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בת.פ. 16894-09-09 (בימ"ש השלום בנתניה) בהחזקת סכין שהיתה מוחבאת בתוך צינור השקייה שהחזיק על גופו ובהחזקת סכין קפיצית שנמצאה בשיחים סמוך למקום מעצרו על ידי שוטרים, ואשר על פי הנטען היתה קודם לכן מוחזקת בכיסו.

המערער נידון לחודש מאסר בפועל, ל- 5 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין ולתשלום קנס בסכום של 750 ש"ח.

הערעור מכוון כלפי הכרעת הדין וכלפי גזר-הדין.

באשר להכרעת הדין - טוען ב"כ המערער בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי לא הוכח בפני בימ"ש קמא כי החפצים נושא הכרעת הדין הם סכינים, שכן לא הובאה כל חוות דעת מומחה בעניין זה.

כמו-כן טוען ב"כ המערער באשר לניתוק שרשרת המוצגים בכל הקשור לתפיסת הסכינים וכן הוא טוען כי לא הוכח במידה הראויה שהסכין שנתפסה בשיחים היתה קודם בכיסו של המערער שכן איש מהשוטרים שהיו מעורבים במעצרו של המערער ובתפיסת הסכינים לא ראה את הסכין בכיסו של המערער לפני שנזרקה, על פי הטענה, ולא ראה את זריקת הסכין על ידי המערער אל בין השיחים, שם נתפסה.

ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור בכל הקשור להכרעת הדין וטוענת כי לא היה צורך בהוכחת היותם של החפצים סכינים שכן המערער, באמצעות בא כוחו, הודה בתגובתו לכתב האישום כי מדובר בסכינים והכחיש את הקשר אליהם.

באשר לטענת המערער בכל הקשור להיות הסכין שנתפסה בין השיחים שייכת לו, טוענת ב"כ המשיבה כי בימ"ש קמא היה ער לסתירות שנתגלו בין הדוחות שרשמו השוטרים לבין עדויותיהם בבית המשפט, כחלוף מספר שנים, וקבע, בצדק, כי יש להעדיף את דבריהם בבית המשפט על פני הדברים הלקונים שרשמו בדוחות הפעולה.

עיון בהכרעת הדין של בימ"ש קמא מעלה כי מדובר בהכרעת דין מנומקת ומפורטת, כאשר ביהמ"ש קמא ניתח את עדויותיהם של השוטרים שהיו מעורבים במעצרו של המערער ובתפיסת הסכינים, היה ער לסתירות שנתגלו בין הדוחות לבין העדויות אך קבע, ובצדק, כי מדובר בסתירות לא מהותיות אשר נגרמו בשל חלוף הזמן בין האירועים נושא הכרעת הדין לבין העדויות בבית המשפט, בחלוף מספר שנים, כאשר מהיות העובדה שמדובר בכתב אישום מחודש, עולה כי כתב האישום המקורי הוגש בשנת 2008 ונמחק בשל אי איתורו של המערער.

בימ"ש קמא קבע כי התמונה שעולה מדוחות הפעולה שנכתבו על ידי השוטרים מסבירה היטב את השתלשלות העניינים, תואמת את כללי ההגיון והשכל הישר, ומתעדת התנהלות שגרתית של הפעילות השוטפת, כאשר לא עלתה בפי המערער או בפי בא כוחו כל טענה לעלילה מצידם של השוטרים.

איננו מקבלים טענת ב"כ המערער בכל הקשור להיעדר הוכחה כי החפצים נושא הכרעת הדין הם סכינים שכן המערער, באמצעות בא כוחו, הודה בתגובתו לכתב האישום כפי שנרשמה בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון בבימ"ש קמא כי " הסכין בתוך צינור השקייה - לא היה דבר כזה, כופר גם בהחזקת הסכין הקפיצית".

מהדברים האמורים לעיל עולה כי המערער כפר בהיות הסכינים שייכים אליו ולא כפר בהיות החפצים סכינים.

לא למותר לציין כי בפני בימ"ש קמא הוצגו תמונות של הסכינים (ת/2) כפי שהוצגו גם בפנינו במהלך שמיעת הערעור, ומהם עולה כי מדובר בסכינים על פי אמות המבחן שנקבעו בסעיף 184 לחוק העונשין תשל"ז-1977, וזאת בהיות סכין אחת מקובעת ובהיות סכין אחת במידות הנדרשות לצורך הגדרתה כסכין.

ב"כ המערער התייחס בהודעת הערעור גם לנתק בשרשרת המוצגים שהיתה בפני בימ"ש קמא. במהלך הדיון בפנינו לא חזר ב"כ המערער על הטיעון הזה, ובצדק, שכן המוצגים הוגשו בהסכמה לבימ"ש קמא ומדברי בית משפט קמא בהכרעת הדין עולה כי הוכחה בפניו, במידה הנעלה על הספק, שרשרת המוצגים בכל הקשור לסכינים שנתפסו בחזקת המערער ובין השיחים.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור כלפי הכרעת הדין.

המערער טוען כי עונש מאסר של חודש ותשלום קנס של 750 ש"ח הם עונשים מכבידים, במיוחד לאחר שנידון לעונש מאסר עולם בגין רצח, שערעור עליו תלוי ועומד בבית המשפט העליון, דבר שלא היה ידוע לבית משפט קמא, שכן הוא נידון לעונש זה חודש לאחר גזר-הדין של בימ"ש קמא.

גם בהתחשב בעונש מאסר העולם אליו נידון המערער לאחר גזר הדין של בימ"ש קמא, הרי עונש מאסר של חודש בגין החזקת שני סכינים בתוספת קנס בסכום של 750 ש"ח אינם עונשים מכבידים המצדיקים התערבות של ערכאת ערעור.

אנו דוחים את הערעור גם לגבי גזר-הדין ובמצטבר אנו דוחים את הערעור על שני חלקיו.

<#3#>